לא מעט פרשיות של מעילות והונאות עיטרו את ההיסטוריה של מדינתנו הקטנה ב-70 שנות קיומה. כתוצאה מכך, במהלך השנים נערכו בישראל עשרות חקירות חשבונאיות של מעילות ואי-סדרים על ידי גורמים שונים בהם רואי חשבון, עורכי דין, חוקרים פרטיים ואחרים. ריבוי מקרים אלו הביא לכך שבתחילת שנות ה-90 נטבע המונח אשר מגדיר ומסדיר תחום זה כ"ביקורת חקירתית". מאז ועד היום התפתח תחום הביקורת החקירתית וכיום עוסקים בו אנשי מקצוע רבים המעניקים שירותים למגוון רחב של לקוחות מכל תחומי הפעילות במשק.
ביקורת חקירתית היא תת תחום בביקורת חשבונאית אשר עוסק באיתור, כימות ומניעה של מעשי הונאה, הלבנות הון וכספי טרור. ביקורת חקירתית מתייחסת לאירועים חריגים בתהליכים הכספיים ויכולה להיות רלוונטית עבור גופים עסקיים, רשויות מקומיות, גופים ממשלתיים ומוניציפליים וגופים על-ממשלתיים.
לפניכם סקירה של הפרשיות שעיטרו את כותרות העיתונים משנות ה50 והלאה
שנות ה50 - ישראל שלמה בן מאיר בשנות ה50, הבריח סגן שר הסעד מטעם המזרחי, חבר הכנסת ישראל שלמה בן מאיר, שעוני יד בתוך קופסאות של בשר ומכר אותם במחיר מופחת, במטרה שהרווחים ישמשו את המפלגה שייצג. כמו כן, עסק בן מאיר בהמרת דולרים שהגיעו אליו כתרומות למרכז ה"מזרחי העולמי". "שורת המתנדבים" היה אירגון שקם בראשית 1951במטרה לחשוף שחיתויות ולהילחם בעוולות חברתיות. במסגרת פעילותיו הוא חשף שחיתות זאת ועקב כך נפתחה חקירה על ידי היועץ המשפטי לממשלה. בסופה של החקירה המליץ היועץ המשפטי להאשים את סגן השר בעבירה אחת, אך מחוסר הוכחות הוא זוכה.
שנות ה60 - פרשת תל גיבורים בשנת 1963 התלוננו האדריכלים יעקב רכטר ומשה זרחי והמהנדס מיכה פרי כי נדרשו לשלם שוחד ליהודה שפיגל, סמנכ"ל משרד הבריאות, בכדי לזכות בתכנון הקמת בית חולים בתל גיבורים (שהיום מוכר בפי כל כבית חולים וולפסון). לאחר שהמשטרה ציידה את המתלוננים במיקרופונים סמויים והקליטה את פגישתם עם החשודים שנערכה בקפה "ורה" בתל אביב, נעצר יהודה שפיגל. שפיגל הואשם בלקיחת שוחד, בדמות תרומות לישיבת "בני יהודה" שאותה ניהל.. בסוף 1964 הורשע שפיגל ונידון לשנתיים מאסר.
פרשה זאת יצרה סערה ציבורית ובמסגרתה הועמדו לדין גם עו"ד שלמה ירקוני, שהורשע בבית המשפט העליון באשמת תיווך לשוחד ונידון ל-18 חודשי מאסר וקנס של 5,000 לירות, ומפקח הבנייה שלמה גור, אשר הועמד לדין באשמת תיווך לשוחד ונמצא זכאי.
שנות ה70 - אברהם עופר אברהם עופר כיהן כשר השיכון בממשלתו הראשונה של יצחק רבין והיה ומראשי מפלגת העבודה. בשנת ,1976בעת כהונתו, הועלו כנגדו חשדות לפיהם היה שותף למעשי שחיתות בחברת שיכון עובדים. חברת שיכון עובדים קנתה כ-150 דונם קרקע בשכונת נווה יעקב ליד ירושלים. בספרים נרשם מחיר העיסקה לפי 40,000 לירות ישראליות לדונם - כלומר, כ-6 מיליון לירות בסה"כ, אולם לאחר השלמת העסקה התלוננו המוכרים כי למעשה קיבלו מחיר נמוך יותר. התברר, כי חברת שיכון עובדים שילמה שלושה וחצי מיליון לירות בלבד. בסיומה של הבדיקה נתגלה פער של 2.5 מיליון לירות בין מחיר העיסקה בספרים לעומת המחיר ששולם עבור הקרקעות בפועל.
עופר ביקש להפסיק את החקירה שהתנהלה מולו אך ללא הצלחה. לאחר חשיפת הפרשה התפרסמו לאורך החודשים העוקבים עוד ועוד פרטים. בעקבות זאת עופר התאבד וירה בעצמו וכך הפרשה נשארה עד עתה ללא תשובה ברורה.
שנות ה80 - תיק אפרסק
"תיק אפרסק" הוא השם שניתן לתיק חקירה אותו ניהלה משטרת ישראל ועסק במעשי שחיתות בהם נחשדו גורמים במפד"ל ובשלטון המקומי בסוף שנות ה-70 ובתחילת שנות ה-80.
החקירה החלה בעקבות הדחתו של חבר המועצה המקומית גן יבנה, שלמה גולן, אשר חשף כי רשויות מקומיות שונות מתפקדות כצינור להעברת כספים ממשרד הפנים למוסדות המפד"ל. החקירה נוהלה על ידי ראש מדור חקירות הונאה דאז, בנימין זיגל, ובפיקוחו של מפכ"ל המשטרה, הרצל שפיר, ונחשפה לאחר הדחתו של שפיר בסוף 1980 בידי שר הפנים יוסף בורג, שכיהן אז כיו"ר המפד"ל. בורג נימק את הפיטורין בכך ששפיר לא דיווח לו דברי אמת על חקירתו של אהרן אבוחצירא. שפיר, להגנתו, טען כי הודח בשל החקירה וכי הוא זה שחשף את קיומה. החקירה המשיכה גם לאחר החלפתו של שפיר באריה איבצן, אך לא מוצתה לכדי הגשת כתבי אישום.
1990- פרשת רמי דותן רמי דותן כיהן כראש להק הציוד בחיל האוויר הישראלי. בשנת 1968 התגייס דותן לצה"ל כעתודאי בתחום הנדסת מכונות ומשם התקדם וטיפס במעלה הדרגות עד שבשנת 1980 קודם לדרגת סא"ל ומונה לראש ענף הנעה בלהק הציוד. מתוקף תפקידו דותן היה בעל השפעה רבה בהכרעה של מכרזים ובבחירת חברות איתן יעבוד חיל האוויר, וכך, החל משנת 1983 דותן החל לנצל עובדה זאת ולקבל שוחד עבור בחירה בחברות מסוימות כזוכות במכרזים של החיל. בשנת 1987 טיפס עוד בסולם הדרגות, קודם לדרגת אל"ם ומונה לראש מחלקת מטוסים. בשנת 1989 קודם לדרגת תת אלוף ומונה לתפקיד ראש להק הציוד, כאשר בכל זמן זה הוא ממשיך לקבל שוחד.
מעשי השוחד נחשפו על ידי אחד המעורבים במכרזים המכורים, אשר דותן החליט לסיים את ההתקשרויות עימו כיוון שחשש לגילוי הדבר., בטרם נחשפה הפרשה תכנן דותן לפגוע בחקירה על ידי חטיפת העד המרכזי, סימומו, הכאתו והשמדת מסמכים, אך העובדה כי נעצר סיכלה פעולות אלו. עקב חשיפת הפרשה, דותן הורשע במסגרת עסקת טיעון בה הודה בגניבה של כ-13 מיליון דולר, שנמצאו בחשבונות ובנכסים שונים על ידי החוקרים. כמו כן, דותן ריצה 12 שנות מאסר בכלא 4 הצבאי בצריפין.
2000 - פרשת השמאים
הונאה זאת היא בין המפורסמות שהיו בישראל והחלה בתחילת שנות ה2000. בשנת 2003, העמידה המדינה לדין 4 שמאים מלשכת השמאי הממשלתי הראשי, באשמה כי הונו את הביטוח הלאומי בגביית שכר טרחה שלא כדין בגין שומות שבוצעו על ידם באופן פרטי עבור המוסד לביטוח לאומי. היקף המירמה הוערך בסכום עתק של כ-16 מיליון שקל.
הנאשמים שמואל שחר, שמעון שינה, שלמה תענך ומוסא חלף גבו מהמוסד לביטוח לאומי תשלומים שלא כדין, תוך כדי הצגת מצג שווא בדבר עריכת שומות לחלקות משותפות, אף ששומות שכאלה לא נערכו על-ידם. השמאים הואשמו בעבירות מירמה, הפרת אמונים והלבנת הון. שלמה תענך, שכיהן כסגן השמאי הממשלתי הראשי, נדון לשש שנות מאסר מתוכן ארבע שנים בפועל ושנתיים על תנאי. כמו כן נקבע כי ישלם קנס של 3 מיליון שקל.
שמואל שחר שכיהן כמנהל לשכת חיפה והצפון, נדון גם כן לשש שנות מאסר מתוכן ארבע בפועל ושנתיים על תנאי. כמו כן נקבע כי ישלם גם הוא קנס של 3 מיליון שקל.
מוסא חלף אשר כיהן כשמאי מחוזי ובעת הפרשה היה סגן מנהל הלשכה נדון לחמש שנות מאסר, מתוכן שלוש שנות מאסר בפועל ושנתיים על תנאי, ולקנס של 2.5 מיליון שקלים. הנאשם הרביעי, שמעון שינה, בן 78, נדון לשנת מאסר על תנאי וקנס של 2 מיליון שקל.
2002 - פרשת הבנק למסחר (אתי אלון) בין השנים 1997-2002 ביצעה אתי אלון את המעילה הגדולה בישראל. אלון, עובדת הבנק למסחר דאז, העבירה לאחיה, עופר מקסימוב כספים מחשבונות של לקוחות הבנק, עד לסכום מצטבר של יותר מ-250 מיליון ש"ח.
כספי המעילה האסטרונומיים התגלגלו ברובם לארגוני פשע באמצעות כיסוי חובות הימורים בלתי-חוקיים של עופר והובילו לשגשוג והרחבה שלהם בשנים שלאחר מכן. בעקבות חקירה יזומה של בנק ישראל בבנק למסחר, הודתה אתי אלון בשנת 2002 על מעילת הענק שביצעה.
אתי אלון נידונה ל17 שנות מאסר, 3 שנות מאסר על תנאי וקנס של 5 מיליון ש"ח. אחיה, עופר מקסימוב, נידון ל-15 שנות מאסר, שנתיים מאסר על תנאי וקנס בסך 3 מיליון ש"ח.
פרשה זאת הסעירה את כל ישראל ולאחר מכן גם הבנקים שינו את התנהלותם כתוצאה מכך: בנק ישראל בתפקידו כמפקח על הבנקים תיקן שינויים רבים בפיקוח על הבנקים, בנוהלי העבודה של עובדיהם ובאופן הדיווח ללקוחות הבנקים.
2007 - פרשת רשות המיסים בינואר 2007 נפתחה חקירה גלויה על פי החלטת היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה במה שהייתה הפרשה הגדולה בישראל בזמנו. ההחלטה לבצע חקירה גלויה נפלה לאחר מספר חודשים של חקירה סמויה אשר נוהלה ע"י היחידה הארצית לחקירות הונאה. החקירה הייתה נרחבת כללה האזנות סתר ובחודש יולי 2007 הועברו חומרי החקירה והמלצות המשטרה לפרקליטות.
בכתב האישום אשר הוגש לבית המשפט המחוזי בפתח תקווה, מתוארת מסכת אירועים שנעשו ברשות המיסים על ידי אנשי עסקים ובעלי אינטרסים, ביניהם הנאשמים העיקריים קובי בן גור ויורם קארשי, על מנת לבסס את השפעתם על הנעשה ברשות המסים, להשיג דריסת רגל ולהשפיע על החלטות המתקבלות בה.
על פי כתב האישום, על מנת לבסס את השפעתם ברשות המיסים סייעו בן גור וקארשי לעובדי הרשות, בעיקר על ידי קידום בתפקיד. בדרך זו הם יצרו מחויבות של עובדי הרשות כלפיהם. בן גור וקארשי פעלו מתוך ציפייה כי עובדי הרשות שקיבלו ביודעין את סיועם, יפעלו עבורם במסגרת מילוי תפקידם, יקנו להם השפעה ברשות המיסים, ויקדמו אינטרסים אישיים שלהם.
בן גור הודה שסייע לג'קי מצא, ראש רשות המיסים לשעבר, להתמנות לתפקיד וזאת כדי שיפעל לקידומו האישי ברשות המיסים. הוא הורשע במתן שוחד ושידול עובדי ציבור להפרת אמונים ועונשו היה 8 חודשי מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי.
גם קארשי הודה בעבירות המיוחסות לו והורשע כי סייע לאיש העסקים בן גור לקדם את בחירתו של ג'קי מצא לתפקיד מנהל רשות המסים ולאחר בחירתו דרש ממנו לקדם עובדים ולפעול למען קידום האינטרסים האישיים שלו. עונשו היה 6 חודשי עבודות שירות ו6 חודשי מאסר על תנאי.
2008 - פרשת טלנסקי (מעטפות הכסף)
בסוף אפריל 2008, לאחר שהועלו חשדות נגד ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, במסגרת חקירות אחרות שהתנהלו נגדו באותה העת, התיר מני מזוז, היועץ המשפטי לממשלה, לפתוח בחקירה נגד אולמרט על קבלת כספים שלא כדין.
עם התקדמות החקירה, בערב יום העצמאות של אותה שנה פורסם כי אהוד אולמרט חשוד בקבלת כספים שלא כדין אשר נתקבלו מאיש העסקים משה טלנסקי, בתקופה שבה כיהן כראש עיריית ירושלים. הפירסום הכה גלים וכעבור שבועיים, שר הביטחון דאז, אהוד ברק, שהיה שותפו הבכיר ויו"ר מפלגת העבודה הציב לאולמרט אולטימום: "תתפטר, או שאפעל להקדמת הבחירות". מספר חודשים לאחר שנחשפה פרשה זאת, הגיש אולמרט את התפטרותו. במרץ 2015 הורשע אולמרט בעבירות של מרמה, הפרת אמונים וקבלת דבר במרמה ונידון ל8 חודשי מאסר בפועל.
2014 - פרשת הולילנד עוד מקרה של שחיתות ממשלתית. בינואר 2012 נפתח משפטם של 16 נאשמים בתיק הולילנד המפורסם. כתב האישום פירט שורה ארוכה של מעשי שוחד אותם ביצעו אנשי ממון מול נבחרי ציבור ובראשם ראש הממשלה לשעבר אולמרט – וכל זאת בעזרתו של עד המדינה שמואל דכנר. המטרה: לקדם פרויקטים של בנייה בכמה אתרים ובראשם פרויקט הולילנד בירושלים. בין הנאשמים בפרשת סבוכה זאת היו אהוד אולמרט, שולה זקן, הלל צ'רני, אביגדור קלנר, מאיר רבין, אורי לופוליאנסקי, יעקב אפרתי, דני דנקנר, אורי שטרית ועוד.
אולמרט נדון ל-6 שנות מאסר בפועל והוטל עליו קנס על סך מיליון שקלים, גם בגין עבירת השוחד בפרשת חברת הזרע.
2016 - פרשת נמל אשדוד
בין השנים 2010-2013 חברת דנה, אשר מתפקדת כחברה פרטית ומורכבת מבני משפחתו ומקורביו האישיים והעסקיים של אלון חסן, יו"ר ועד העובדים לשעבר ומנכ"ל הנמל לשעבר, פעלה בתוך נמל אשדוד כנותנת שירות תוך ניצול מעמדו. חסן וארבעה מקורביו, נאשמו בגין סעיפים רבים של עבירות שוחד, סחיטה, הלבנת הון ועבירות נוספות. בין שאר הנאשמים נכלל מנכ"ל הנמל לשעבר שוקי סגיס, מקורביו של חסן, דוד חסן, אורי ויניב בלטר וחברת "דנה לוגיסטיקה".
בהסדר טיעון עם אורי ויניב בלטר ועם חברת "דנה לוגיסטיקה" הודו הנאשמים, בין היתר, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, מרמה והפרת אמונים. בנוסף, סוכם כי יניב בלטר ו"דנה לוגיסטיקה" יורשעו גם בהלבנת הון ובעבירות מס.
יניב בלטר קיבל עונש של 18 חודשי מאסר בפועל , קנס בסך 600 אלף שקלים וחילוט רכוש על סך 2.9 מיליון שקלים. על אורי בלטר הוטל ריצוי של שישה חודשי עבודות שירות והוטל עליו קנס בסך 500 אלף שקלים. על חברת "דנה לוגיסטיקה" הוטל חילוט רכוש בסך 600 אלף שקלים וקנס בסך 100,000 שקלים. במרץ 2018 זוכה חסן מכל האישומים נגדו, מחוסר אשמה. כמו כן, מחומר הראיות עלה כי פעל באופן לגיטימי.
והרשימה עוד ארוכה
מה שעולה מעיון במקרים שהובאו לעיל ואחרים הוא, כי ביצוע המעילות מתאפשר בסביבה בה קיימת חולשה מהותית בבקרה השוטפת וכן, כי על מנת לעשות שימוש ב"פירות" המעילה נדרש תחכום רב מצידו של המועל תוך שימוש לעיתים ב"ייפוי" נתונים כספיים.
פרשות רבות מאלו יכלו להימנע באם הארגונים היו מקצים את המשאבים הנדרשים לצורך איתור הסיכונים, הטמעת דרכי בקרה וכן אם היה נעשה שימוש בכלי הביקורת החקירתית בזמן.
משרדנו מבצע ביקורות חקירתיות למעלה מ15 שנה. בין שירותינו תוכלו למצוא:
סקרי הונאות ומעילות
חקירת חשדות למעילות ואי סדרים
כימות נזקים
ניתוח כשלים בתהליכי עבודה
הכנת חוות דעת מומחה במסגרת הליכים אזרחיים
סיוע באיתור נכסים מוסתרים
ליווי משרדי עורכי דין בניהול תיקים בעלי היבט חשבונאי
ליווי חברות בניתוח חשבונאי - עסקי של חברה או של פעילות לפני רכישתה (דיו דיליג'נס)